אחד הגורמים המרכזיים להתפשטות הקנדידה בגוף הוא כשל חיסוני כשלמעשה כל מצב שבו מערכת החיסונית מדוכאת או חלשה במיוחד, מגביה את רמת הסיכון לחלות בזיהום קנדידיאלי. חשוב להבין כי הקנדידה מתקיימת באופן טבעי במערכות גוף שונות כמו למשל בדרכי הנשימה, בנרתיק ובחלל הפה.
עם זאת, אין בנוכחות שלה בשביל לגרום לנזקים בריאותיים וזאת בין היתר כיוון שמידת השגשוג וההתפשטות של הפטרייה מנוטרת באופן קבוע על ידי מערכת החיסון.
אי לכך, כאשר מערכת החיסון נחלשת על רקע כזה או אחר, החולה נמצא בסיכון לסבול מזיהום של קנדידה. בניגוד לחולים בעלי מערכת חיסונית תקינה, בהם הקנדידה גורמת לזיהום מקומי בלבד, בחולים בעלי כשל חיסוני ישנו סיכוי לזיהום של הדם (קנדידמיה). מצב זה נחשב למסכן חיים.
באילו מצבים עשוי להתפתח זיהום קנדידיאלי על רקע כשל חיסוני?
- פגות – פגים נמצאים בסיכון לסבול מזיהומי קנדידה כשככול שמשקל הלידה נמוך יותר וככול שההיריון היה קצר יותר, כך הסיכוי לזיהום גבוה יותר. מעבר לכך שפגים רבים באים לעולם כשהמערכת החיסונית שלהם לא מפותחת דיה, סובלים הפגים מגורמי סיכון נוספים כשבין היתר מדובר על טיפולים אנטיביוטיים רחבי טווח, טיפולים פולשניים שונים ועוד.
- מחלת האיידס – זיהום של קנדידה מהווה במקרים רבים את הסימן לכך שמחלת האיידס עברה לשלב התסמיני. בשלב הזה החולה מתחיל לסבול ממגוון זיהומים אופורטוניסטיים, כלומר זיהומים הנמצאים בסביבת האדם, הממתינים לשעת פעולה שבה מערכת החיסון תהיה חלשה מכדי להתמודד עמם בהצלחה. שלב ההתפרצות של המחלה מתחיל כאשר ספירת תאי ה-T צונחת מתחת ל-500 תאים למק"ל.
- חולים אונקולוגים – חולים אונקולוגים המקבלים טיפולי כימותרפיה או רדיותרפיה נמצאים בסיכון לחלות בקנדידה על רקע נויטרופניה המתפתחת כתופעת לוואי של הטיפולים. דרגת הנויטרופניה מושפעת מסוג התרופה, צורת המתן, משך הטיפול, שלב הטיפול, גיל החולה, סוג המחלה, סוג הטיפולים הנלווים ועוד.
- מושתלי איברים – מושתלי איברים נאלצים לקבל טיפול לדיכוי המערכת החיסונית על מנת שגופם לא ידחה את השתל. על רקע זה יכולים להתפתח פתוגנים שונים, לרבות הקנדידה.
הדרכים למניעה של קנדידה בחולים הסובלים מכשל חיסוני
על מנת למנוע את ההתפתחות של הקנדידה בחולים הסובלים מכשל חיסוני, יש בראש ובראשונה לאתר את החולים הנמצאים בסיכון גבוה. ישנם קריטריונים רבים המסייעים לאיתור חולים אלה, המשתנים בהתאם לסוג האוכלוסייה. כך למשל בקרב אוכלוסיית הפגים, הסיכון גבוה במיוחד בפגים שנולדו לפני השבוע ה- 28 להיריון, בפגים שנולדו במשקל הנמוך מקילוגרם אחד ובפגים הסובלים מבעיות במערכת העיכול, בדגש על דלקת מעי נמקית.
לאחר האיתור של החולים הנמצאים בסיכון גבוה, יש לשקול מתן של טיפול תרופתי מניעתי אנטי פטרייתי. טיפול זה מיועד למנוע את השגשוג של הקנדידה. במקביל יש לפעול להפחתת הסיכון להתפשטות הזיהום באמצעים נוספים כמו לדוגמה הפחתת המינון של התרופות הכימותרפיות בחולים אונקולוגים הסובלים מנויטרופניה או הוצאת הצנתר המרכזי בפגים בסיכון. למעשה נויטרופניה היא הסיבה המרכזית להפחתת המינון של התרופות הכימותרפיות במטופלים אונקולוגים.
כיצד ניתן לטפל בקנדידה שהתפתחה על רקע כשל חיסוני?
לאחר שנמצא כי מטופל בעל כשל חיסוני סובל מזיהום של קנדידה, יש לעשות מאמצים למניעת ההחמרה של המצב באופן בהול שכן חולים אלה נמצאים בסכנת חיים. הטיפול מותאם באופן אישי לכל מטופל ומטופל ומשתנה בהתאם לדרגת החומרה של הכשל החיסוני, גיל החולה, זן הקנדידה, מיקום ההדבקה ועוד. הטיפול מבוסס ברובו על מתן תרופות אנטי פטרייתיות המותאמות לחולה בהתאם לזן הקנדידה שגרם לזיהום.
