במהלך השבועות הראשונים לחייהם, פגים נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מזיהומי קנדידה, שבקלות יכולים להפוך לזיהומים מערכתיים.
כפי שנפרט במאמר שלפניכם, ישנם גורמים רבים המגבירים את הסיכון לסבול מזיהום קנדידיאלי בפגים, כשבגדול נהוג לסווג את כל גורמי הסיכון למספר קבוצות מרכזיות: גורמים הקשורים לפג עצמו (דלקת מעי נמקית, כולסטזיס, דרמטיטיס או עור לא מפותח למשל), טיפולים פולשניים, עירויים וטיפולים תרופתיים (אנטיביוטיקה, סטרואידים ועוד).
מה הם הגורמים לקנדידה בפגים?
ישנו מגוון רחב של גורמים המובילים לכך שפגים נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מקנדידה כשבין היתר מדובר בגורמים הבאים:
- טיפולים פולשניים – פגים במשקל נמוך נזקקים לסיוע רפואי נרחב, המתבצע למשל על ידי שימוש בקטטר, עירוי מרכזי, הנשמה מלאכותית ועוד. כל הפעולות הפולשניות האלו מסייעות לקנדידה לפלוש לזרם הדם של הפג.
- מערכת חיסונית חלשה – תינוק שנולד טרם זמנו הוא לרוב תינוק שמערכות גופו עדיין לא סיימו את ההתפתחות התוך רחמית שלהן. לצד מערכות חיוניות כמו לדוגמה מערכת הנשימה ומערכת העיכול, פגים רבים באים לעולם כשהמערכת החיסונית שלהם לוקה בחסר. כתוצאה מכך, הם חשופים יותר לזיהומים שונים ופגיעים יותר לזיהומים חיידקיים ופטרייתיים כאחד.
- אנטיביוטיקה רחבת טווח – במהלך האשפוז בפגיה, מקבלים הפגים תרופות אנטיביוטיות, על מנת למנוע זיהומים ולטפל בזיהומים קיימים. מאחר והקנדידה היא פטריה ולא חיידק, התרופות האנטיביוטיות אינן יעילות נגדה. יתרה מכך, האנטיביוטיקה גורמת לחיסול האויבים הטבעיים של הקנדידה, המונעים את ההתפשטות שלה בגוף ולפיכך היא יכולה לשגשג באין מפריע.
- ככל שההיריון קצר יותר וככול שמשקל הפג נמוך יותר, כך הסיכוי לזיהומי קנדידה גבוה יותר בהתאמה.
אילו זנים של קנדידה נפוצים בפגים?
במרכזים רפואיים בהם לא נהוג לתת לפגים טיפול אנטי פטרייתי מונע, קנדידה אלביקנס הוא הזן הנפוץ ביותר המבודד מפגים הסובלים מזיהום קנדידיאלי והזן השני הנפוץ ביותר הוא candida parapsilosis. זנים פחות נפוצים הם candida glabrata, candida dubliniensis, candida guilliermondii, candida tropicalis ו- candida lusitaniae.
מה הם התסמינים של קנדידה אצל פגים?
התסמינים המופיעים בפגים על רקע זיהומי קנדידה משתנים בהתאם לאזור בגוף שבו התפשט הזיהום, כך שהתסמינים יכולים להופיע למשל בעור, בלב, בכליות, באיברי המין, בעיניים ועוד. במקרים בהם הזיהום הצליח לפלוש לזרם הדם, תיתכן הופעה של תסמינים במספר איברים במקביל. זיהום עורי של קנדידה, הנחשב לזיהום נפוץ יחסית, יכול לבוא לידי ביטוי בשלפוחיות, אבצסים, מורסות ופריחה אדמומית באזור אחד לפחות מהבאים: הפנים, הקרקפת, החזה, הבטן, הפרינאום, הגב או הגפיים.
בנוסף לכך, הקנדידה יכולה לפלוש לזרם הדם ומשם להגיע למגוון רחב של איברים פנימיים. כתוצאה מכך הזיהום יכול לגרום לאנדוקרדיטיס (דלקת פנים הלב), מנינגיטיס (דלקת של הקרומים הרכים של המוח), דלקת בדרכי השתן, אבצסים בכבד ובטחול, דלקת מפרקים, פריטוניטיס (דלקת הצפק) ועוד.
כיצד מאבחנים קנדידה בפגים?
האבחנה מבוססת על שילוב בין התסמינים הקליניים, גורמי הסיכון הרלוונטיים ובדיקות מעבדתיות. יש לציין שהתסמינים של זיהומי קנדידה מזכירים מאוד תסמינים של זיהומים חיידקיים או ויראליים ולכן חשוב ביותר לבצע אבחנה מבדלת בין סוגי הזיהומים השונים.
הסימנים שיש בהם כדי להעיד על קנדידמיה (זיהום של הדם על ידי קנדידה) הם טרומבוציטופניה, הפרעות נשימה, דפיקות לב מהירות, עלייה בתצרוכת החמצן, לחץ דם נמוך, חמצת מטבולית, ספירת נויטרופילים נמוכה, ריכוז גלוקוז גבוה בדם, יחס גבוה בין נויטרופילים לא בוגרים לסך כול הנויטרופילים ועוד.
כאשר מבצעים בדיקת דם לבירור של קנדידמיה, יש לקחת גם בדיקת שתן לתרבית ואם מתברר כי התרבית חיובית לזיהום פטרייתי, יש לבצע בדיקות אולטרסאונד של דרכי השתן. מומלץ גם כן לבצע בדיקת אולטרסאונד של הכבד במקרה של קנדידמיה או הגדלה של הכבד. אם התפתחו אבצסים בעור, יש לנקז אותם ולקחת דוגמית לבדיקת תרבית. בנוסף לכל הבדיקות שהוזכרו לעיל יש לבצע בדיקת דם לבירור בעיות בתפקוד הכבד והכליות.
כיצד מטפלים בקנדידה בפגים?
הטיפול בפגים הסובלים מקנדידה כולל שני אלמנטים מרכזיים: הסרת צנתר מרכזי ותרופות אנטי פטרייתיות. הטיפול התרופתי כולל בראש ובראשונה Amphotericin B deoxycholate. תרופה זו נקשרת למרכיב הסטרולי בממברנת תאי הפטרייה וגורמת להיווצרות של חור בממברנה, המוביל לפירוק התא. תרופות אנטי פטרייתיות נוספות שנעשה בהן שימוש לטיפול בפגים הסובלים מקנדידה הן תרופות ממשפחת האזולים כמו לדוגמה Fluconazole או Voriconazole ותרופות ממשפחת האכינוכנדינים כמו לדוגמה caspofungin או micafungin sodium.
ההסרה של הצנתר המרכזי צריכה להתבצע תוך יממה לכל המאוחר מרגע קבלת התוצאות החיוביות בבדיקת הדם לנוכחות של קנדידה. הסרה מהירה של צנתר מרכזי משפרת את סיכויי ההישרדות של הפג ומקושרת לשיעור נמוך יותר של פגיעות מוחיות, זיהום מערכתי חמור, כשל מערכות חיסוני ועוד.
פגים הנמצאים בסיכון מוגבר לזיהומי קנדידה מערכתיים, צריכים לקבל טיפול תרופתי אנטי פטרייתי מונע. הכוונה היא למשל לפגים במשקל לידה של פחות מקילוגרם אחד או פגים שנולדו לפני השבוע ה- 28 להיריון.
