Chronic Mucocutaneous Candidiasis
או CMC היא קבוצה הטרוגנית של הפרעות גנטיות המאופיינות בזיהומים כרוניים של פטריית הקנדידה בעור, בציפורניים וברקמות ריריות.
בדרך כלל הזיהומים הכרוניים הם תוצאה של זן הנקרא קנדידה אלביקנס, אך ייתכנו גם זיהומים של זני קדידה אחרים. כמו כן בדרך כלל הזיהום יערב רק את פני השטח של הגוף ולעתים נדירות בלבד ניתן יהיה לראות פלישה של הזיהום לדם וכתוצאה מכך מעורבות רב מערכתית.
חשוב לציין כי לא מדובר על מחלה ספציפית, אלא על הסתמנות קלינית פנוטיפית של מגוון הפרעות אוטואימוניות, הורמונליות וחיסוניות. המשותף לכולן הוא ליקוי בתגובה החיסונית לזיהום של פטריית הקנדידה. בדרך כלל החולים מאובחנים בגיל צעיר כשגיל האבחנה הממוצע הוא שלוש שנים בלבד. עם זאת, אין זה מן הנמנע שהמחלה תתפתח גם בגילאים מאוחרים יותר.
מה הם הגורמים ל- CMC?
הקנדידה היא פטרייה אופורטוניסטית, כלומר פטרייה החיה בסביבה הטבעית של הגוף וממתינה ללא הפסקה להזדמנות שתאפשר לה להתרבות ולגרום לזיהום. הזדמנות כזו מגיעה כאשר המערכת החיסונית שלנו לוקה בחסר כתוצאה מגורמים כאלה ואחרים. ב- CMC המערכת החיסונית לא מצליחה להתמודד עם הקנדידה ולעצור את ההתפשטות שלה בגוף. ישנם חולים הסובלים מ- CMC הבאה לידי ביטוי בתגובה חיסונית לקויה גם לזיהומים אחרים שיכולים להיות ויראליים, חיידקיים או פטרייתיים (תגובה לקויה לזנים אחרים של זיהומים פטרייתיים).
במחקרים העדכניים ביותר נמצא כי התגובה הלקויה קשורה לייצור לקוי של ציטוקינים בתגובה לנוגדנים נגד קנדידה. ליקויים אלו כוללים בין היתר ירידה ברמות של אינטרלאוקין 2 ואינרפרון גמא ועלייה בהפרשת אינטרלאוקין 10. כמו כן נמצאים בסיכון גבוה לזיהומים כרוניים של קנדידה חולים הסובלים מתפקוד לקוי של תאי T.
התפרצות המחלה בגיל מבוגר יחסית היא לרוב תוצאה של הפרעות במח העצם הגורמות לפגיעה בתפקוד של המערכת החיסונית, גידול סרטני בבלוטת התימוס, החיונית ליצירת תאי דם לבנים או תסמונת קלינית הנקראת מיאסטניה גראביס. במהלך השנים האחרונות התגלו מספר גנים המעורבים בהיווצרות הצורות השונות של CMC. כך לדוגמה ידוע כיום כי אחת הצורות של המחלה הנקראת APECED (ראשי התיבות של Autoimmune polyendorinopathy-candidasis dystrophy), היא תוצאה של מוטציה בגן הנקרא AIRE (ראשי התיבות של Autoimmune regulator gene), הממוקם על כרומוזום 22.
מה הם התסמינים של CMC?
התסמינים של CMC כוללים בין היתר זיהומי קנדידה בחלל הפה, שיכולים להופיע באופן רציף וקבוע או באופן חוזר ונשנה. כמו כן הזיהומים יכולים להתפתח באזורים שונים בעור, בדגש על אזורים בהם ישנו חיכוך רב כמו לדוגמה באזור החגורה או בבתי השחי. בתינוקות הקנדידה תגרום לרוב לתפרחת חיתולים ורבדים לבנים בחלל הפה. בנוסף ייתכנו קשקשים בעור, שינויים בגוון, במרקם ובעובי העור, שינויים בעובי הציפורניים ונפיחות בעור בסביבת הציפורניים.
פלישה של הקנדידה לזרם הדם נדירה מאוד בחולים אלה ומתרחשת לרוב רק בפגים שנולדו במשקל נמוך מאוד. המעורבות של חלל הפה, הגורמת להיווצרות של פלאקים לבנים או אדומים קשים להסרה, יכולה לגרום להתפשטות הפטרייה לכיוון הלוע והוושט ולגרום לקשיי בליעה וכאבים בזמן הבליעה. בעיות העור עשויות להיות מפושטות מאוד ואפילו להוביל להתקרחות על רקע פגיעה בלתי הפיכה בעור הקרקפת.
כיצד מאבחנים CMC?
חשוב ביותר לבצע אבחנה מבדלת בין זיהומים עקשניים וכרוניים המתפתחים כתוצאה מ- CMC לבין זיהומי קנדידה שהתפתחו על רקע גורמים אחרים כמו לדוגמה משטר אנטיביוטי, שימוש בסטרואידים ועוד. האבחון מבוסס על התסמינים הקליניים מהם סובל המטופל, על התגובה לטיפולים קודמים, על ההיסטוריה של המחלה, על בדיקת פוטסיום כלוריד ובדיקת תרבית לקנדידה.
על מנת לאבחן הפרעות הורמונליות הנלוות ל- CMC יש לבצע בדיקות נוספות כמו לדוגמה בדיקה של תפקודי בלוטת התריס, בדיקת תפקודי כבד, בדיקת קורטיקוטרופין ועוד. במקרים מסוימים יופנה החולה לבדיקת איידס ולספירת דם. במקרים בהם ישנו חשד להפרעה גנטית ידועה, ניתן בהחלט לבצע בדיקה גנטית ספציפית לאבחון המחלה. זהו המצב כאשר מדובר בחולה לגביו קיים חשד ל- APECED שהזכרנו מוקדם יותר.
כיצד מטפלים ב- CMC?
הטיפול ב- CMC כולל טיפול אנטי פטרייתי, טיפול לחיזוק מערכת החיסון או שילוב בין השניים. בדרך כלל תכשירים המיושמים על העור אינם יעילים במקרה של החולים ב- CMC ולכן החולים צריכים ליטול תרופות באופן פומי. הטיפול בזיהומים הכרוניים מאתגר מאוד וברוב המוחלט של המקרים ברגע שבו עוצרים את הטיפול, הזיהומים חוזרים במהירות גבוהה מאוד. התרופות האנטי פטרייתיות המשמשות לטיפול בחולים אלה הן Ketoconazole ו- Amphotericin B והטיפול שמטרתו לשפר את יעילות מערכת החיסון מבוסס על Transfer factor.
Transfer factorהוא חלבון הנלקח מלימפוציטים שנחשפו לקנדידה מתורם בריא. בחלק מהחולים הזרקה של חלבון זה מסייעת למלחמה בזיהומים הכרוניים, אך לא בכולם. בדומה למחלה עצמה, גם הטיפול בחולים הוא כרוני ולפיכך הם צריכים להישאר במעקב רפואי ולעבור בדיקות שגרתיות לפחות אחת לשנה.
